נפגע תאונת דרכים זכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות התאונה והדבר מוסדר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). חוק זה קובע בסעיף 8 עיקרון ייחוד עילה לנזקי גוף שנגרמו בשל תאונות דרכים לפיו קיימת אחריות מוחלטת בגין נזקים אלו לפי חוק הפיצויים ולא פקודת הנזיקין.
משמעות ייחוד העילה היא כי אדם שנגרם לו נזק גוף בשל תאונות דרכים (למעט תאונה שנגרמה במתכוון) נכנס תחת כתליו של חוק הפיצויים. מטרתו הסוציאלית של עיקרון ייחוד העילה הייתה לזרז הליכים, לייעל הליכים ולחסוך את הצורך בהוכחת אשם.
אולם יש להבין כי משעה שנכנסים בשערי חוק הפיצויים, נפגעי התאונה כפופים למנגנון הפיצויים המנוי בחוק. דהיינו, הם אינם זכאים עוד לתבוע פיצויים בגין אותם נזקי הגוף מצדדים שלישיים או מכוחן של עילות נוספות. זאת פרט למקרים כמו תביעה נגד ביטוח לאומי אם מדובר על תאונת דרכים שהינה תאונת עבודה או ביטוחיים פרטיים שלא כוללים החרגה לגבי תאונות דרכים. כעת, נשאלת השאלה, מהו דינם של נזקי גוף שהתרחשו בעקבות טיפול רפואי בפציעות התאונה?
רשלנות רפואית לאחר תאונת דרכים
אשר לנזקי גוף שהתרחשו בעקבות רשלנות רפואית שארעה אגב טיפול בפציעה מתאונת דרכים, פסיקת בתי המשפט הכריעה כי על פי רוב נזקי גוף אלו יחשבו כחלק מנזקי הגוף שאירעו במסגרת תאונת הדרכים. משכך, עילת התביעה בגין נזקיו של נפגע מרשלנות רפואית שאירעה בעקבות תאונת דרכים היא מכוח חוק הפיצויים ובכפוף להוראותיו. שנאמר:
"עקרון זה (ייחוד עילה) קובע כי אם יש לנפגע עילת תביעה לפי חוק פלת"ד, קם נגדו מחסום מלהגיש תביעה על פי פקודת הנזיקין. זאת גם כאשר הנזקים, הגופנים או הנפשיים, נגרמו כתוצאה מטיפול רפואי רשלני ואפילו טיפול רשלני רבתי, ובתנאי שלא נגרם בזדון". וכן, "התוצאה היא שעל התובע לכלול בתביעתו לפי חוק פלת"ד את מלוא נזקו נגד המבטחת את השימוש בכלי הרכב" (ע"א 29617-09-14, ההדגשות לא במקור).
מבחני העזר הדרושים
הפסיקה הכירה בשלושה מבחני עזר על מנת לבחון מתי נזק מאירוע שני, כדוגמת נזק שנגרם בשל רשלנות רפואית, ייחשב כחלק מהנזק הראשוני, ובענייננו נזקי הגוף שנגרמו כתוצאה מהתאונה עצמה. מבחנים אלו הם:
- סמיכות הזמנים והמקום בין התרחשות הנזקים.
- הסתברות קרות אירוע הנזק הנוסף.
- האם ניתן לראות בנזק המשני פועל יוצא ישיר של האירוע הראשון.
לאחר ניתוח מבחנים אלו קבעה הפסיקה כי ככלל, ולמעט מקרים חריגים בהם לא מתקיימים מבחני העזר האמורים, טיפול רפואי רשלני הינו פועל יוצא ישיר של אירוע התאונה. כלומר, אינו אירוע עצמאי העומד בפני עצמו. מכאן, שנזקי הגוף של התאונה כוללים גם את הנזקים שנגרמו כתוצאה מהטיפול הרשלני בנזקי הגוף שנגרמו מאותה תאונה.
המשמעות של ייחוד העילה בפועל
לאור קביעה זו, תביעה בגין רשלנות רפואית שאירעה עקב טיפול בפציעות תאונת דרכים תהיה כנגד הגורם המבטח במסגרת התביעה הכללית לפיצויים בגין תאונת דרכים, ומכוח חוק הפיצויים. מחד הדבר מאפשר לנפגע נתיב יעיל ופשוט יחסית למיצוי זכויותיו, שכן אין הוא נדרש להוכיח אשם (כמו בתביעות רגילות של רשלנות רפואית). מאידך, העובדה כי עילת התביעה העומדת לנפגע היא מכוחו של חוק הפיצויים משמעה כי לא עומדת לו זכות תביעה ישירה מול הצוות הרפואי שהתרשל או בית החולים, וכי בקשר עם אותם נזקי גוף לא עומדת לו זכות תביעה בגין עילות נוספות ככל שקיימות. יתרה מכך, היקף הפיצויים כפוף למגבלות חוק הפיצויים.
שימו לב, יתכנו מקרים של רשלנות רפואית לאחר תאונת דרכים בהם לא יראו את נזקי הגוף שהתרחשו במסגרת הטיפול הרשלני כחלק מנזקי התאונה, ולא תהיה תחולה לעקרון ייחודי העילה. הדבר תלוי בנסיבות המקרה וכיצד הן מתיישבות עם מבחני העזר האמורים. במקרים אלו, התביעה בגין נזקי הגוף מהרשלנות הרפואית תוגש במסלול הרגיל של תביעות רשלנות רפואית ולא במסגרת חוק הפיצויים.
