ישנן מספר הנחות מבוססות שבמקרים מסוימים הנזק נגרם כתוצאה מהתרשלותו של הנתבע. הנחות אלו מעבירות את נטל השכנוע לידי הנתבע כדי שיוכיח ההיפך.
דוגמאות לכך:
- הנחה הנקראת "הדבר מעיד בעד עצמו", תומכות בטענת התרשלותו של הנתבע מעצם העובדה שהשליטה בנכס שגרם לנזק נמצא בידיו ואצלו המידע המלא לעצם הפעלתו של הנכס הפוגע. התובע לא ידע ולא יכול לדעת שעלול להיגרם סיכון או נזק[1].
- נזק שנגרם מדבר מסוכן בו שלט הנתבע , לרבות גרימת נזק בעת הימלטות כגון: מפחד להיתפס, מאש, מחיית בית, חיית בר וכד'[2].
- הפסיקה הכירה גם בחזקה נוספת חזקת "הנזק הראייתי". כאשר כפות המאזניים שקולות בהליך המשפטי "ספק שקול" לגבי ההתרשלות הנתבע. כגון: חסר ברשומות רפואיות המעידות על אופן הטיפול או חסר בטיפול רפואי מסויים[3].
[1] ס' 41, שם.
[2] ס' 38 – 40, שם.
[3] ע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר דן לאור, פ"ד נח(5) 54
