הלכת המר שנקבעה בפסיקה מזכה את ההורים בפיצוי בגין הנזק שנכרם להולדתו של ילד עם מום שאינו משתנה. בתביעה שכזו הנקראת גם "הולדה בעוולה" למעשה היילוד ייכנס לנעלי הוריו כתובע ומהותית ביהמ"ש ידון בתביעה כאילו הוגשה על ידי ההורים. הלכה זו מבטלת את ההלכה הקודמת הידועה בשם הלכת "זייצוב" "חיים בעוולה" אשר זיכתה בפיצוי את היילוד שנולד עם מום שלא התגלה טרם לידתו עקב רשלנות הרופא שטיפל באמו.
הלכת המר מפורשת בפרשנות מעבר שלפיו הלכת המר לא תחול על דיון ההמשך שמתקיים בתביעה בגין "חיים בעוולה" הדין שיחול במקרה כזה הוא הפסיקה הקודמת בדמות הלכת זייצוב. המשמעות של צעידה בנתיב של הלכת המר בהתאמה – היא שבתיק בו הוגשה תביעת הילד ללא תביעת ההורים בטרם ניתן פסק דין המר – תתברר ככל האפשר באופן המתיישב עם העקרונות שנקבעו בהלכת המר, מבלי לפגוע בצעם אפשרות התביעה על ידי היילוד.
בהלכת המר נבחן הקשר הסיבתי בעניין התלוי בעילת "חיים בעוולה של היילוד". זהו מבחן דו שלבי: ראשית יש להוכיח כי אילו עמד בפני הוועדה להפסקת היריון מלוא המידע הרפואי הרלוונטי הייתה הוועדה מאשר להורים את הפסקת ההיריון (המבחן האובייקטיבי). שנית, רק במידה שהתשובה היא חיובית לשאלה הראשונה, נדרשים ההורים להראות כי אלמלא ההתרשלת הם אכן היו פונים לוועדה להפסקת היריון לשם קבלת אישור לכך (המבחן הסובייקטיבי). אשר ליסוד הנזק, נתיב הלכת המר בהתאמה דורש כי לא ייבחן יסוד של קיום (הוצאות) או אי קיום יעמוד כאמת מידה לבחינת הנזק של היילוד אלא רק ההוצאות העודפות ואף פיצוי בגין נזק לא ממוני.
