ישנו מושג שנאמר על ידי אורטופד המציג את התשובה לשאלה זו: "אסונות שנגרמים על ידי אחרים קבורים שש רגליים עמוק באדמה, ואילו משגי האורטופד המנתח מסתופפים ליד מרפקו עד קץ ימיו"[1]. הלכה למעשה ישנם מספר טעמים לכך: התקדמות הרפואה בתחום המעלה את הציפיות הגבוהות בקרב מטופלים, ריבוי אירועי טראומה לסוגיהם השונים והעומד בראשם הם ריבוי תאו"ד הגורמות לפגיעות רבות, שונות ומורכבות, עומסי עבודה בתחום ומחסור בכ"א טיפולי. מחקרים בקרב אוכלוסיית מטופלים בתחום האורטופדיה מעלה ריבוי בטעויות הנובעות מהעברת מטופלים לרופאים חסרי ניסיון. השגיאות נעשות כבר בשלבי האבחון מה שמוביל להשהיית הטיפול הדרוש ולגרימת נזק בלתי הפיך או הזדקקות לניתוחים מסובכים יותר. רופאים שלא יודעים לדרוש את הנתונים מהחולה וחולה שלא מסוגל לתת לרופא את הפרטים הדרושים עלולים לגרום לטיפול לקוי. במילים אחרות לא תמיד הרופא קשוב לתלונות המטופל על מצבו או במקרים גרועים יותר יש התעלמות הרופא מהממצאים המונחים לפניו.
[1] M.J. Powers, N.H. Harris, Clinical Negligence (London, 2000) 647
