אחד הנושאים החשובים שיש להכיר לגבי תביעות רשלנות רפואית הוא החובה שבצירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה. חובה שמקורה בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תסד"א). המחוקק גם התווה כיצד יש לערוך את אותה חוות דעת (בסעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). בפועל, חוות דעת רפואית היא נדבך מהותי שאין בלתו. היא זו אשר מעניקה גושפנקא מקצועית הן לרשלנות הרפואית, הן לנזק שנגרם והן לקשר הסיבתי.
בחירת מומחה רפואי
להתנהל בבית המשפט כאשר הם ניצבים על דוכן העדים. יתרה מזו, כשם שהתובע מגיש חוות דעת רפואית מטעמו, כך הנתבעים מגישים חוות דעת רפואית מטעמם. לא אחת נוצר "עימות של ממש" בין המומחים המגנים על מקצועיותם ולעתים בית המשפט אף ממנה מומחה מטעמו בנוגע למחלוקת. חששות ומכשולים בהשגת חוות דעת רפואית גורמים למטופלים רבים שנפגעו להימנע מהגשת תביעה לבית המשפט. גם כאשר הם סבורים (ואפילו יכולים להישבע בהן צדק) שנגרמו להם נזקים בגין רשלנות רפואית. במקרים אלה מומלץ שלא לוותר אלא להיוועץ עם עורך דין המתמחה בתחום. ככל שלתביעה יש סיכוי משפטי, ייתכן ויהיה אפשר למצוא פתרון לבעיה. למשל, נטילת הלוואה לקבלת חוות דעת, הגשת בקשה מבית המשפט למנות מומחה רפואי מטעמו ועוד.
האם אפשר להגיש תביעת רשלנות רפואית ללא חוות דעת מומחה?
חרף ההוראה המפורשות בתקנה 127 לתסד"א, בית המשפט רשאי לתת לתובע פטור מהחובה לצרף חוות דעת רפואית מטעמים מיוחדים (שיירשמו). במקרים אלה התובע צריך להגיש בקשה לבית המשפט ולעמוד במבחן בן שלושה שלבים:
1. להוכיח שמתקיימים טעמים מיוחדים אשר מצדיקים פטור מהגשת חוות דעת רפואית.
2. להוכיח שהתביעה בעלת סיכוי סביר להתקבל (ואפילו סיכוי סביר לכאורה).
3. להוכיח קיומה של ראיה או ראשית ראיה לכך שטענותיו העוסקות ברפואה מבוססות.
1. להוכיח שמתקיימים טעמים מיוחדים אשר מצדיקים פטור מהגשת חוות דעת רפואית.
2. להוכיח שהתביעה בעלת סיכוי סביר להתקבל (ואפילו סיכוי סביר לכאורה).
3. להוכיח קיומה של ראיה או ראשית ראיה לכך שטענותיו העוסקות ברפואה מבוססות.
מהם אותם טעמים מיוחדים?
התנאי הראשון במבחן המשולש שתואר לעיל הוא משוכה לא פשוטה. המחוקק קבע את המושג "טעמים מיוחדים" והפרשנות ניתנה בהלכה הפסוקה. אחד מפסקי הדין הידועים בעניין קבע שישנם חמישה שיקולים שבית המשפט צריך לבחון כאשר הוא דן בבקשה לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית מטעמים מיוחדים. ואלה הם:
1. "מסננת רצינות" – האם התובע מבקש פטור מהגשת חוות דעת רפואית משום שהוא לא מצליח לאתר מומחה שיעניק גושפנקא רפואית לטענותיו? כלומר, הכרה בכך שהדרישה של המחוקק בצירוף חוות דעת רפואית נועדה להיות גם מעין "מסננת" נגד תביעות סרק.
2. ספק בחוזק התביעה – אם יש ספק משמעותי בחוזק התביעה מבחינת מישור האחריות, בית המשפט לא צריך לנהוג בפזיזות ולהטיל על הצד שכנגד עלות נוספות בדמות שכר טרחת מומחה שיתמנה מטעם בית המשפט.
3. חיסרון כיס – אם הסיבה לאי צירוף חוות דעת רפואית היא "חיסרון כיס", כלומר לתובע אין את המשאבים הכספיים הדרושים בכדי לשלם למומחה, חסימת דרכו מלהוכיח את התביעה היא פגיעה בזכות הפנייה לערכאות. יודגש שבמקרים אלה התובע צריך להוכיח את אותו "חיסרון כיס" שכן לא מדובר בפטור מתשלום אגרה למדינה אלא בעלות שתוטל גם על חשבון הצד השני.
4. בדיקות רפואיות נוספות – מינוי מומחה מטעם בית המשפט "חוסך" מהתובע את הטרחה שבבדיקה על ידי מספר רופאים. בית המשפט צריך להתייחס לכך גם משום שבדיקות רפואיות מסוימות עלולות להסב לצד התובע סבל גופני, אי נוחות ואפילו סבל נפשי.
5. נסיבות מיוחדות וספציפיות למקרה – נסיבות מיוחדות שלא צוינו לעיל ואשר רלבנטיות למקרה המדובר. בקשות למתן פטור מצירוף חוות דעת רפואית מבוססות פעמים רבות על חיסרון כיס אך חשוב לדעת שבמקרים רבים (גם כאשר התובע באמת נטול אמצעים) הבקשה תדחה. סקירת הפסיקה מעלה שכאשר טענה בדבר חיסרון כיס עומדת לבדה כטענה יחידה, הסיכויים שהבקשה תתקבל אינם גבוהים. כמו כן, חיסרון כיס הוא לא המקרה היחיד שמאפשר פטור מחוות דעת רפואית. למשל, ידוע שישנם תחומים ברפואה שבהם מספר הרופאים בישראל הוא קטן וקיים קושי להשיג רופא שיעיד "נגד" חברו. במקרים אלה התובע יכול לנסות להוכיח טעם מיוחד בגין "קשר שתיקה" בין רופאים ולבקש מבית המשפט להניע מהלכים על ידי מינוי מומחה מטעמו.
1. "מסננת רצינות" – האם התובע מבקש פטור מהגשת חוות דעת רפואית משום שהוא לא מצליח לאתר מומחה שיעניק גושפנקא רפואית לטענותיו? כלומר, הכרה בכך שהדרישה של המחוקק בצירוף חוות דעת רפואית נועדה להיות גם מעין "מסננת" נגד תביעות סרק.
2. ספק בחוזק התביעה – אם יש ספק משמעותי בחוזק התביעה מבחינת מישור האחריות, בית המשפט לא צריך לנהוג בפזיזות ולהטיל על הצד שכנגד עלות נוספות בדמות שכר טרחת מומחה שיתמנה מטעם בית המשפט.
3. חיסרון כיס – אם הסיבה לאי צירוף חוות דעת רפואית היא "חיסרון כיס", כלומר לתובע אין את המשאבים הכספיים הדרושים בכדי לשלם למומחה, חסימת דרכו מלהוכיח את התביעה היא פגיעה בזכות הפנייה לערכאות. יודגש שבמקרים אלה התובע צריך להוכיח את אותו "חיסרון כיס" שכן לא מדובר בפטור מתשלום אגרה למדינה אלא בעלות שתוטל גם על חשבון הצד השני.
4. בדיקות רפואיות נוספות – מינוי מומחה מטעם בית המשפט "חוסך" מהתובע את הטרחה שבבדיקה על ידי מספר רופאים. בית המשפט צריך להתייחס לכך גם משום שבדיקות רפואיות מסוימות עלולות להסב לצד התובע סבל גופני, אי נוחות ואפילו סבל נפשי.
5. נסיבות מיוחדות וספציפיות למקרה – נסיבות מיוחדות שלא צוינו לעיל ואשר רלבנטיות למקרה המדובר. בקשות למתן פטור מצירוף חוות דעת רפואית מבוססות פעמים רבות על חיסרון כיס אך חשוב לדעת שבמקרים רבים (גם כאשר התובע באמת נטול אמצעים) הבקשה תדחה. סקירת הפסיקה מעלה שכאשר טענה בדבר חיסרון כיס עומדת לבדה כטענה יחידה, הסיכויים שהבקשה תתקבל אינם גבוהים. כמו כן, חיסרון כיס הוא לא המקרה היחיד שמאפשר פטור מחוות דעת רפואית. למשל, ידוע שישנם תחומים ברפואה שבהם מספר הרופאים בישראל הוא קטן וקיים קושי להשיג רופא שיעיד "נגד" חברו. במקרים אלה התובע יכול לנסות להוכיח טעם מיוחד בגין "קשר שתיקה" בין רופאים ולבקש מבית המשפט להניע מהלכים על ידי מינוי מומחה מטעמו.
לסיכום
פטור מהגשת חוות דעת רפואית הוא לא עניין של מה בכך. זהו תמיד החריג לכלל ועל כן דרכם של תובעים שמבקשים אותו איננה קלה. בתי המשפט אינם מקבלים באופן גורף בקשות לפטור מחוות דעת רפואית שכן הדבר עלול להפוך את תקנה 127 לפלסתר ואות מתה. עורכי דין המלווים תובעים בתביעות רשלנות רפואית ידעו בדרך כלל לתת ייעוץ מקצועי נכון בהתאם לנסיבות הספציפיות ולאפיין כיצד לפעול ואיזו חוות דעת להציג ביחד עם כתב התביעה.