- תובע שנפגע בנפילתו בתאונת עבודה ונגרם לו שבר ביד ימין שהונחה בגבס תוך הוראה להתייצב ביום מסויים אצל הרופא לבדיקה. הוא שוחרר לביתו והוא החל לסבול מכאבים חזקים והיד התנפחה וצבעה הכחיל בגין דימום פנימי שהרחיב את הגף ושטרם אובחן ע"י הרופא. נהפוך הוא ביום המחרת הרופא ויתר על נוכחותו של התובע וצייד את אישתו בכדורי הרגעה עבורו. התובע שב לרופא ביום העוקב ולמרות זאת הרופא לא אבחן את הבעיה בגפה. טעותו היתה מחוסר נסיונו שכן היה רופא צעיר שאך סיים את לימודי הרפואה. רשלנותו באה לכלל גילוי בשלושה מישורים: א. כשלונו באבחנה ואי הפניית התובע אל המומחה; ב. אי בדיקת התובע נוכח דיווח האישה ומשלוח תרופה לתובע מבלי לראותו כלל; ג. והוראתו לבדיקת התובע לאחר יומיים[1].
[1] ת"א (י-ם) 89/59, 181/61, פ"מ לט 56.
