בדומה למקצועות אחרים, גם במקצוע הרפואה עיקר הכשלים נובעים לא מחוסר ידע, אלא מכשל בתיאום בין מכלול הגורמים. הבעיה היא, שלעיתים קרובות התיקון של הכשלים בניתוחים הינו בלתי אפשרי. רשלנות רפואית בניתוח הינה תופעה מגוונת אשר יתכן ותיגרם מסיבות רבות, ובמידה ותחליטו להתחיל תהליך של תביעת המוסד הרפואי עליכם להבין בדיוק מה השתבש. להלן הכשלים החוזרים ונשנים המהווים רשלנות רפואית בניתוח:

• חוסר היכרות מספקת עם עברו הרפואי של המטופל: עבודת המנתחים הינה לכאורה מכנית יותר משל מרבית הרופאים. לרוב, הם אינם נדרשים לאיזון עדין של תרופות וחומרים כימים. למרות זאת, רופא מנתח חייב להכיר מלפנים ומאחור את ההיסטוריה הרפואית של המנותח, בין השאר אלרגיה לחומרים מסוימים אשר עשויים לשמש אותו, או מחלות אשר לא קשורות ישירות לניתוח הנוכחי אשר עליו לקחת בחשבון.

• חוסר תיאום בין הגורמים השונים: חוסר תיאום בין הצוותים הרפואיים הוא אולי אחת מסיבות הרשלנות הרפואית בניתוח המתסכלות ביותר, מאחר והיה אפשר להימנע ממנה. אי היכרות של הרופא המרדים עם פרטים אשר נמסרו לצוות האחיות, או אי ידיעה של המנתח עצמו לגבי חומר ההרדמה שניתן למטופל הם דוגמאות למקרים כאלו.

• סטנדרט העבודה עצמו: ישנו קושי יחסי לזהות רשלנות רפואית בניתוח בהיבט מיומנותו של המנתח הספציפי. למרות זאת, נזקים נלווים הנובעים משימוש לא נכון או ניסיוני בכלי הניתוח, אביזרים הקשורים לניתוח כגון פדי גאזה או צינוריות אשר נשכחים בגופו של המנותח הינם עילה אפשרית לתביעה.