רשלנות באבחון רפואי
טיפול רפואי לקוי מתחיל לפעמים עם רשלנות באבחון. למשל, אבחון מאוחר של גידול סרטני כאשר המחלה כבר שלחה את גרורותיה הקטלניות וגורלו של המטופל נחרץ.
תחת המושג "רשלנות באבחון רפואי" יכולים להיכנס מספר רב של מקרים כמו אי הפניית מטופל לבדיקות מעמיקות לאור ממצאים מסוימים, רשלנות בפענוח בדיקות רפואיות, אי התייחסות לעבר רפואי, אי בירור מעמיק לגבי עבר רפואי, אי התייחסות לקיומן של אלרגיות או רגישויות, אי התחייחסות להיות המטופל בקבוצת סיכון (כמו עישון, עודף משקל, גנטיקה) וכדומה.
תביעות בגין רשלנות רפואית באבחון מבוססות על "עוולת הרשלנות" שמוגדרת בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. על פי עוולה זו, המטופל יהיה זכאי לפיצוי אם מתקיימים שלושה תנאים מצברים – הייתה רשלנות רפואית, נגרם נזק ויש קשר סיבתי בין השניים.
רשלנות באבחון רפואי אצל רופא משפחה
תביעות לאחר רשלנות באבחון רפואי מוגשות פעמים רבות נגד רופא המשפחה בקהילה שהוא הכתובת הראשונה שאליה מגיעה המטופל. לא מדובר בעניין של מה בכך. מצד אחד יש לרופא המשפחה תפקיד קריטי בתהליך האבחון, ומצד שני ברור שהוא לא מומחה לכל תחום ותחום.
סטנדרט הרופא הסביר שמצופה מרופא המשפחה הוא לבור את המוץ מן התבן. לדעת מתי התלונות של המטופל "נשארות בגזרתו" ומתי אין מנוס מהפניה לבדיקות מעמיקות יותר ו/או לרופאים מומחים.
לא זו אף זו, חובת הזהירות שמוטלת על רופא המשפחה היא מוגברת ובפסקי דין רבים הודגש גם שאחריותו לא מסתיימת עם מתן ההפנייה לבדיקה או למומחה, אלא גם בווידוא ביצוע. בפרט אם קיים חשש ממשי לבריאות המטופל במידה שההפניה לא תבוצע.
שנאמר, "רופא המשפחה, נדרש, להבנה בתחום רחב של מחלות והוא הראשון בשרשרת המטפלים, והאיבחון נעשה בשיטת האלימינציה – שלילת אבחנות שכיחות וידועות בשלב הראשון, ובדיקת קיומן של מחלות נדירות בשלב השני. כל אלו מעמידים בפני רופא המשפחה בקופת החולים רף מומחיות שונה מהסטאנדרט הנדרש ממומחה בבית החולים, או במרפאת מומחים בנוגע למחלה בתחום מומחיותו" (ת.א. 959/00)[1].
מהי "פרקטיקה רפואית מקובלת"?
כל רופא שמתרשל באבחון מקצועי בהתאמה לפרקטיקה המקובלת עלול לגרום נזק למטופל. החל מעקירת שן מיותרת ועד למקרים חמורים בהרבה. במסגרת הוכחת הרשלנות המטופל ועורכי דינו נדרשים להוכיח שלוש עובדות:
- קיימת פרקטיקה רפואית מקובלת במקרים מסוג זה.
- הרופא לא פעל בהתאם לפרקטיקה הזו.
- דרך הפעולה שננקטה בפועל היא דרך שרופא בעל כישורים רגילים לא היה בוחר בה.
בשלב הבא יש להוכיח את הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק. בדיון לגבי מהות הנזק נבחנת המשמעות שלו על חייו של המטופל. החל מהצורך בביצוע טיפולים רפואיים וכלה בהשפעות נוספות על חייו כמו אובדן (זמני או קבוע) של היכולת להתפרנס, תלות בעזרה מצד ג', הוצאות ניידות, כאב וסבל ועוד. ככל שהנזק שנגרם הוא גדול יותר, כך סכומי הפיצויים שייפסקו יהיו בהתאמה.
למשל, במקרים שבהם אבחון רפואי רשלני גרם לפטירתו של אדם בטרם עת (כמו אבחון רפואי שגוי של אירוע לבבי בחדר מיון), התביעה יכולה להיות מוגשת גם על ידי בני משפחתו של המנוח. כולל בגין אובדן פרנסתו של האחרון לכל ימי חייו, מרגע שבו איבד את היכולת להתפרנס ועד לרגע שבו היה אמור לצאת לגמלאות. תביעות מסוג זה, שמבוססות בין השאר על הלכת השנים האבודות, מטפסות תדיר לכדי מיליוני שקלים.
